<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער חמישי</h1>
<h2>דף כג.</h2>
רבים מן הראשונים והאחרונים פסקו שמין במינו ביבש סומכין בו על דין תורה ובטל ברוב, לפיכך חתיכה של נבילה שנתערבה בשתי חתיכות של היתר כולן מותרות וכן כל כיוצא בזה, ואותן שלש חתיכות אעפ"י שהן מותרות אסורות לאכלן כאחת, אבל אם אכלן בזו אחר זו מותר, ואפילו באחרונה אומרין שהיא של היתר והאיסור היה באותן שנאכלו, ואם בשלם כאחת כל אחת ואחת מותר בפני עצמו כמו שביארנו והרוטב בנותן טעם, והר' משה בר' יעקב כתב לשני בני אדם מותר אבל לאדם אחד אסור מפני שהוא אוכל בודאי האסור. הר"ם לא ביאר מזה דבר, גם נראה ממה שכתב שמין במינו יבש שנתערב הולכין בו בששים, [שהרי] כתב בענין בטול האסורין נפל חלב הכליות לחלב האליה ונמוח הכל אם היה חלב האליה כשנים בחלב הכליות הרי הכל מותר מן התורה, אפילו חתיכת נבילה שנתערבה בשתי חתיכות של שחוטה הכל מותר מן התורה, אבל מדברי סופרים הכל אסור עד שיאבד האסור בעוצם מיעוטו, ע"כ. שמענו מלשונו שחתיכת נבילה שנתערבה בשתי חתיכות של שחוטה אין לה בטלה מדברי סופרים, גם נראה מלשונו שיותר ראוי להחזיק איסור בדבר יבש שנתערב מן הדבר שנמוח, וכן כתב במקום אחר בביאור בענין ביצת עוף טמא, זה לשונו אבל ביצת עוף שנשלקה עם ביצת עוף טהור לא אסרה אותה אבל אם טרף אלו עם אלו או שנתערבה ביצת עוף טמא או ביצת טריפה עם ביצים אחרים שעורם בששים, ע"כ. וזה נראה לי עקר. ומצאתי קצת סעד לפסק זה, והראיות שהביאו להוכיח שדבר יבש בטל ברוב אפשר להעמידם שלא יסתרו דעת הר"ם, והדעת מכרעת כן אם בדבר שנמוח ונתערב ונבלל יחד שכבר נתבטל עצם האיסור הלכו בו בששים, כל שכן בדבר יבש שהאיסור בעין.
